פסק-דין בתיק ע"פ 10102/07

השופט  י' דנציגר:

           לפנינו ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד סגנית הנשיא ר' יפה-כ"ץ והשופטים ו' מרוז, א' ואגו) בתפ"ח 1051/05 מיום 31.5.2007 (כפי שתוקנה ביום 6.9.2007) ועל גזר דינו מיום 20.10.2007. במסגרת פסק דינו, אשר נכתב על ידי כבוד השופטת יפה-כ"ץ, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בביצוע עבירות מין במשפחה לפי סעיף 351(א) בצירוף סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ובביצוע עבירות של שיבוש הליכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין והטרדת עד לפי סעיף 249 לחוק העונשין וגזר עליו 10 שנות מאסר לריצוי בפועל (בניכוי ימי מעצרו). כן חוייב המערער בפיצוי המתלוננת בסך 15,000 ש"ח.

העובדות על פי כתב האישום

1.             המערער היה, בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום, חברה לחיים של אמה של א.ג., קטינה ילידת 1991 (להלן: המתלוננת) והיו לו ולאם המתלוננת (להלן: האם) שלושה ילדים משותפים. בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום התגורר המערער יחד עם המתלוננת, ויתר בני המשפחה במקומות מגורים שונים.

2.             על פי האישום הראשון, בתאריך כלשהו במהלך השנים 1998-1997 שתה המערער משקאות אלכוהוליים בדירת המגורים של המשפחה (להלן: הדירה) כשהאם שהתה בחוץ לארץ והמתלוננת הייתה בדירה. המערער פנה אל המתלוננת וביקש ממנה לסייע לו לחפש חבר שלו (שקודם לכן שתה ביחד עמו). לאחר מכן נשכב המערער על המיטה בחדר השינה וביקש מהמתלוננת לעשות לו עיסוי. המתלוננת נענתה לבקשת המערער ועיסתה את ידיו, רגליו וגבו. אז ביקש המערער מהמתלוננת שתפשוט את בגדיה ותשב עליו, והיא עשתה כן. המערער אף הוא פשט את בגדיו, נשכב על גבו והושיב את המתלוננת על מפשעתו. המערער אחז במותניה של המתלוננת והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, על אף שהמתלוננת ביקשה מהמערער להפסיק את מעשיו ואמרה לו כי הוא מכאיב לה. המערער המשיך במעשיו למשך זמן מה ולאחר מכן נרדם, והמתלוננת יצאה מחדר השינה. על פי כתב האישום, במעשים אלו בעל המערער את המתלוננת, קטינה שטרם מלאו לה 14 שנים והיא בת משפחתו. לפיכך, הואשם המערער בביצוע עבירות מין במשפחה (לפי סעיף 351(א) בצירוף סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין).

3.             על פי האישום השני, בתאריך מסויים במהלך שנת 1999, לאחר תקופה בה שהתה המשפחה בחו"ל, שהה המערער ביחד עם האם, המתלוננת ושלושת ילדיו בבית הפרטי בו התגוררו אותה עת (להלן: הבית). המערער שתה משקאות אלכוהוליים ולאחר מכן, בסביבות השעה 21:00, עת השכיבה האם את שני הילדים הקטנים לישון, ביקש מהמתלוננת ומהילדה הנוספת שיעסו את גופו עקב כאבים מהם סבל. המתלוננת והילדה הנוספת עיסו את גופו של המערער ואז פתח המערער את מכנסיו, הוציא את איבר מינו וביקש מהמתלוננת שתעסה את איבר מינו. המתלוננת עשתה כדברי המערער עד שהאם ירדה מן הקומה השנייה של הבית, נכנסה לחדר והבחינה במעשים. על פי כתב האישום, במעשיו אלו ביצע המערער מעשה מגונה במתלוננת, קטינה שטרם מלאו לה 14 שנים והיא בת משפחתו. לפיכך, הואשם המערער בביצוע עבירות מין במשפחה (לפי סעיף 351(א) בצירוף סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין).

4.             על פי האישום השלישי, ביום 31.5.2005 התקשר המערער אל המתלוננת, שאל אותה מדוע הגישה את התלונה נגדו ואמר לה כי המעשים המיוחסים לו לא התרחשו וכי אם ייכנס לכלא לא יחזיק מעמד משום שהוא חולה ועלול לקבל התקף לב. על פי כתב האישום, עשה המערער מעשים אלו בכוונה למנוע או להכשיל את החקירה הפלילית וכי שיבש הליכי משפט והטריד את המתלוננת ולכן יוחסו לו עבירות של שיבוש הליכי חקירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין והטרדת עד (לפי סעיף 249 לחוק העונשין).

5.             על פי האישום הרביעי, ביום 31.5.2005, לאחר שנודע למערער על הגשת התלונה על ידי המתלוננת, הוא יצא מבית מגוריו באשקלון והותיר פתק שבו נאמר כי עליו לנסוע לסידורים בצפון. לאחר מכן, ביום 2.6.2005 הזמין המערער כרטיס טיסה לארצות הברית והגיע לנמל התעופה בן גוריון ביום 4.6.2005 בכוונה לעזוב את הארץ. בגין מעשים אלו, יוחסה למערער עבירה של שיבוש הליכי משפט (לפי סעיף 244 לחוק העונשין).

ההליכים בבית המשפט המחוזי

6.             בבית המשפט המחוזי כפר המערער בעובדות האישום הראשון ובעובדות האישום השני ככל שנוגע הדבר לכל מעשה מיני שנטען כי ביצע במתלוננת. כן טען המערער בעדותו כי כלל לא דיבר עם המתלוננת באירוע נשוא האישום השלישי. ביחס לאישום הרביעי, המערער אישר כי התכוון לנסוע לחו"ל אך טען כי התכוון לנסוע לחתונת בתו הבגירה המתגוררת בארצות הברית, שעמדה להיערך ביום 10.6.2005.

עדות המתלוננת

7.             המתלוננת הייתה כבת 14.5 ביום מתן העדות. המתלוננת לא זכרה במדוייק את מועד האירוע נשוא האישום הראשון שתיארה בעדותה אך ציינה כי הוא התרחש במהלך נסיעת אמה לחו"ל לבקר את סבתה החולה. אין חולק (גם לפי עדות האם) כי נסיעה זו אירעה כשהמתלוננת הייתה בכיתה א', כנראה בקיץ שנת 1998.

8.             המתלוננת סיפרה בעדותה כי באחד הערבים הגיע חבר לבקר את המערער, ששמר אותה עת על ארבעת הילדים בזמן שהאם נסעה לחו"ל למשך מספר ימים. המתלוננת סיפרה כי השניים שתו והשתכרו ובשלב מסויים יצא החבר והמערער ביקש מהמתלוננת לעזור לו לחפשו. המתלוננת העידה כי חיפשה את החבר במקומות שונים בבית וכשהייתה בחדר השינה של ההורים נכנס המערער, נשכב על המיטה ואמר למתלוננת "בואי תעשי לי מסאז'" (עמ' 10 לפרוטוקול). לדברי המתלוננת, היא עיסתה את ידיו, רגליו וגבו של המערער כשהוא שכוב על גבו. כשעיסתה המתלוננת את רגלי המערער, הוא הושיב אותה על רגליו ולאחר מכן על איבר מינו. המתלוננת העידה כי אותה עת הייתה לבושה בפיג'מה והמערער לבש מכנסיים קצרים. אז אמר המערער למתלוננת להוריד את בגדיה ולאחר שהתפשטה הורה לה לשבת עליו. המערער הוריד את מכנסיו ולאחר מכן התחיל להחדיר את איבר מינו אל תוך איבר מינה. המתלוננת חשה כאבים ואמרה למערער: "אבא תפסיק, זה כואב" (עמ' 11 לפרוטוקול). המערער לא הפסיק את מעשיו, שנמשכו לדברי המתלוננת כשעה. לאחר מכן נרדם המערער, ואז התלבשה המתלוננת ויצאה את החדר. המתלוננת סיפרה כי למחרת הרגישה כאבים. היא הבחינה בדם בתחתוניה ושאלה את המערער לפשר הדבר. המערער הורה לה להתקלח ולקחת תחבושת היגיינית מאמה. לאחר שעשתה כדבריו, הלכה המתלוננת לבית הספר כרגיל.

9.             האירוע הראשון המתואר בכתב האישום  התרחש, לדברי המתלוננת, כשהייתה כבת שבע ורק כשהמערער טס לארצות הברית לתקופה ארוכה (בהיותה בכיתה ד'), סיפרה המתלוננת על כך לאמה. לדברי המתלוננת, אמה הייתה המומה למשמע הדברים ואף כעסה על המתלוננת ושאלה אותה מדוע לא סיפרה לה קודם לכן. המתלוננת השיבה לאמה כי פחדה לספר לה. המתלוננת העידה כי לאחר מכן לקחה אותה אמה לבדיקה אצל רופאת נשים. לדברי המתלוננת, האם שיתפה חברה בדברי בתה וכן את דודתה של המתלוננת (להלן: הדודה).

10.          הדודה הגישה תלונה במשטרה ביום 29.11.2001, לאחר שנודע לה מהאם על מעשי המערער. האם נחקרה באותו עניין במסגרת תלונה שהגישה מטעמה היא ביום 19.12.2001 ובעקבות כך נחקרה גם המתלוננת על ידי חוקרת ילדים (להלן: חוקרת הילדים) ביום 9.1.2002. יצויין כי בחקירה זו התייחסה המתלוננת לאירוע נשוא האישום הראשון בלבד. החוקרת התרשמה באותה חקירה כי "אין כל יכולת להעריך את מהימנות דברי הילדה" וכי "עשוי להיגרם לה נזק נפשי אם תועמד על דוכן העדים". נוכח התרשמותה של החוקרת וכיוון שהמתלוננת לא מסרה תיאור של פרטי האירוע פרט לאמירה כללית שאביה החורג אנס אותה כשאמה נסעה לחו"ל, נגנזה התלונה והוחלט שלא להגיש כתב אישום. עקב כך, הושמדו הקלטות מחקירתה של המתלוננת.

11.          האירוע נשוא האישום השני התרחש כשהמתלוננת הייתה בכיתה ב', בבית פרטי בו התגוררה המשפחה בשכירות לאחר חזרתה של המשפחה מחו"ל. המתלוננת העידה כי אמה השכיבה את אחיה הקטנים לישון בקומה השנייה ואילו היא נשארה בקומה הראשונה עם המערער. לדבריה, המערער נשכב על הספה וביקש ממנה לעסות את גופו. המתלוננת עשתה כדבריו ואז המערער, אשר היה שיכור אותו זמן, הורה לה לגעת באיבר מינו. המתלוננת העידה כי נגעה באיבר מינו של המערער עד אשר אמה, אשר ירדה מן הקומה השניה, הבחינה במתרחש והחלה לצעוק על המערער ולהכותו. לדברי המתלוננת, באותו מעמד נזכרה האם כי גם בילדותה שלה אביה הביולוגי "היה עושה לה את זה" (עמ' 16 לפרוטוקול).

12.          במשך השנים סיפרה המתלוננת על האירועים נשוא האישום הראשון והאישום השני לחברה טובה שלמדה עמה בבית הספר ובעידודה פנתה אל יועצת בית הספר (להלן: היועצת) וסיפרה לה את מה שעבר עליה. כחודשיים לאחר אותה פניה ולאחר שהמערער כבר חזר ארצה, הגישה המתלוננת ביום 31.5.2005 תלונה במשטרה בסיוע היועצת והעובדת הסוציאלית אשר מונתה ללוותה בהליך הגשת התלונה (להלן: העובדת הסוציאלית). המתלוננת גוללה בפני החוקרת את פרטי האירועים נשוא האישום הראשון והאישום השני. לשאלת החוקרת, ענתה המתלוננת כי אין היא רוצה שהמערער ייענש היות שהיחסים ביניהם הם יחסי אב ובת וכי מטרתה בהגשת התלונה היא "להזהיר אותו שלא יעשה את זה עוד פעם". המתלוננת הביעה את דעתה לפיה המערער לא יבצע שוב מעשים כגון אלו שביצע בה. המתלוננת ציינה כי אמה מתנגדת להגשת התלונה עקב מצבו הרפואי של המערער, אשר עבר ניתוחים בליבו.

13.          האם ידעה על הקשר בין המתלוננת ליועצת ולעובדת הסוציאלית, אולם היא לא שותפה בהחלטה הסופית להגיש את התלונה. כששמעה על כך, כעסה האם על המתלוננת מכיוון שחששה לבריאותו של המערער. זמן קצר לאחר מכן התקשר המערער לטלפון של האם וביקש לדבר עם המתלוננת. המתלוננת העידה כי המערער סיפר כי כאשר הגיע לביתו באשקלון ראה שיש שוטרים בבית ופחד להיכנס פנימה. הוא שאל את המתלוננת מדוע הגישה את התלונה נגדו וכשהזכירה לו את מה שאירע בעבר, טען כי לא היו דברים מעולם. באותה שיחה הפציר המערער במתלוננת לבטל את התלונה ואמר לה שאם לא תעשה כן הוא עלול ללקות בהתקף לב נוסף, להיות מאושפז בבית החולים ואף למות. כמו כן המערער אמר למתלוננת כי לא יחזיק מעמד בכלא.

           לדברי המתלוננת, בעקבות אותה שיחה היא פנתה למחרת, ביום 1.6.2005 לחוקרת המשטרה שעמה עמדה בקשר וביקשה לבטל את התלונה. בתשובה לשאלות החוקרת, סיפרה המתלוננת כי המערער "נהיה אבא טוב" מאז חזרתו מארצות הברית וכי אינה סבורה שיחזור על מעשיו היות ש"הוא עכשיו לא שותה ולא מעשן". המתלוננת סיפרה כי המערער התקשר אליה ופירטה את תוכן השיחה. המתלוננת סיפרה גם על כעסה של אמה בעקבות הגשת התלונה אך טענה כי הגיעה לבדה להחלטה לבטל את התלונה, ללא קשר לאמה. בסיום חקירתה ציינה המתלוננת (דבר ששמעה מפי אמה) כי במידה שיקרה למערער משהו בכלא, יהיה הדבר על מצפונה "כמו חטא" ולכן, בניגוד להסכמתה בתחילה, סירבה לעבור בדיקה גופנית.